פסק דין
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' גץ אופיר סיגלית ), מיום 29.4.13, בתיק מס' 02-50764-10-1, במסגרתה נקבע למבקש תשלום חודשי בסך של 1,200 ₪.
כן נקבע כי תנאי לביטול ההגבלות המוטלות על המבקש הינו הפקדת סך של 3,000 ₪ על חשבון חוב הפיגורים בתיק.
ביום 29.4.13 הגיש המבקש "בקשה חוזרת למתן צו תשלומים" והציע לשלם סך של 150 ₪ בכל 20 לחודש. המבקש ציין בבקשתו את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי וכן הגיש פירוט הוצאותיו.
בהחלטתה מיום 29.4.13, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני, נקבע למבקש צו תשלומים בסך של 1,200 ₪ החל מיום 20.5.13 בכל 20 לחודש שלאחריו ונקבע כי יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל עומדת ע"ס של 244,248 ₪. המבקש יליד 1948 גרוש ואב לילדה קטינה. הכנסת משק ביתו של המבקש הנה בסך כולל של 8,000 ₪ לחודש, המורכבת ממשכורת בסך של 6,000 ₪ כמדריך טיולים בישראל, ירדן ומצרים וסך נוסף של 2,000 ₪ כמדריך טיולים עצמאי. הוצאות משק הבית החודשיות בסך של 13,440 ₪ וכוללות: שכ"ד- 1,900 ₪, אחזקת דירה 800 ₪. מזון וכלכלה בסך 3500 ₪, חובות בסך 2,000 ₪, כבלים ואינטרנט- 290 ₪, טלפון- 50 ₪, ביטוח רפואי- 300 ₪, תשלום מזונות- 3,500 ₪, דלק- 1600 ₪, אחזקת רכב- 500 ₪. בבעלות המבקש רכב פרטי מסוג ג'יפ סופה שנת ייצור 2001, קיימים שעבודים על הרכב. המבקש מתגורר עם בת זוגו בדירה שכורה ומנהל חשבון בבנק לאומי.
ממסמכי הבקשה אשר פורטו בגוף ההחלטה, עלו בין היתר הדברים הבאים: משכרו של המבקש מחברת או. אס. הוטיל סרויס בע"מ העומד על סך של 4200 ₪ - 6650 ₪, מופרש סכום לא ידוע לקופת הגמל. השכר משולם במזומן. חוזה שכירות ע"ש המבקש ובת זוגו עומד ע"ס של 3,800 ₪ לחודש. הוצג הסכם גירושים וממון בין המבקש לגרושתו ממנו עולה כי הילדים הקטינים יישארו בחזקת אימם והיא זאת שתדאג לצרכיהם וכן עולה מדפי החשבון שצורפו כי למבקש הוראת קבע לפיקדון בסך של 500 ₪ לחודש, הפקדות שיקים בסך של 1500- 6500 ₪ (ככל הנראה הפקדת המשכורות של החייב בדרך של שיקים- מזומן), תשלום חוב הלוואה בסך 700 ₪ לחודש, תשלום לביטוח לאומי בסך 400 ₪ לחודש (לא הוברר בגין מה). תשלום לחברת הוט בסך 240-900 ₪ לחודש, תשלום לחברת האשראי בסך 400-800 ₪ לחודש. טופס מבנק לאומי של חשבון הבנק מציג פיקדונות לזכות המבקש בסך של 28,000 ₪. תלושי שכר של בת זוגו של המבקש בסך 5,000 ₪ - 8750 ₪. בת הזוג משמשת כאחות מרפא.
המבקש מצהיר כי הוא ובת זוגו אינם נשואים. המבקש עצמאי וצירף דו"ח והפסד לשנת המס 2012 ממנו עולה כי רווחיו עמדו על סך 10,000 ₪. המבקש מצהיר כי בת זוגו אינה מנהלת חשבון בנק שוטף, ולפיכך לא המציא תדפיסי עו"ש שלה, כפי שנדרש לעשות בבקשה הקודמת בעניינו. כן מצהיר המבקש כי משכורתה של בת זוגו מופקדת לחשבון הבנק על ידי מעסיקה, ומלוא כספי המשכורת הנמשכים במזומן.
הובהר למבקש בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור כי מאחר והוא חולק עם בת זוגו את הוצאות אחזקת הבית, תיכלל הכנסתה בסך הכנסות החייב לצורך קביעת צו התשלומים. כן צוין כי הפקדת כספים לחיסכון הינה בבחינת מותרות אשר אין להחשיבן כחלק מהוצאותיו ההכרחיות.
באשר להגבלות שהוטלו על המבקש צוין כי ההגבלות הוטלו עובר למתן צו התשלומים, וזאת לאחר תקופה ארוכה בה לא שילם המבקש מאום על חשבון חובותיו בתיק וצבר פיגורים. לפיכך נקבע כי בשלב זה בו לא שילם המבקש אלא תשלום אחד במסגרת צו התשלומים בתיק, לא ניתן לקבוע, כי אין המדובר בחייב המשתמט מתשלום חובו וכי אין בפתיחת תיק האיחוד כדי לרפא חובות פיגורים אלו. על כן קבעה רשמת הנכבדה כי תנאי לביטול ההגבלות, הינו הפקדת סך של 3,000 ₪ ע"ח חובות הפיגורים בתיק ולחלופין ישלם המבקש במועד את התשלומים בתיק ויחדש בקשתו בעוד חמישה חודשים.
בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי שגתה הרשמת הנכבדה בקביעותיה העובדתיות והן במסקנותיה המשפטיות. לטענתו ההחלטה ניתנה תוך התעלמות מטענות המבקש והמסמכים שהובאו בפני הרשמת וללא נימוקים ראויים. לטענתו הרשמת התעלמה מחומרת מצבו הכלכלי. לטענתו שגתה הרשמת כאשר התעלמה מבקשותיו הרבות לזמנו לחקירת יכולת וקבעה את צו התשלומים בהעדר בחינה ראויה של מצבו הכלכלי. לטענתו אין כל נפקות לעניינה הכספיים של חברתו משזו לא באה עימו בברית הנישואים והיא אינה מנהלת איתו משק בית משותף, פרט למגורים משותפים אשר כל מטרתם להקטין את הוצאות המבקש. כן לטענתו רשימת הוצאותיו בבקשתו לקביעת צו התשלומים לא הצביעה על הוצאות חריגות ו/או מותרות אלא על הוצאות בסיסיות בלבד. המבקש מציין כי הוא מתפרנס בדוחק, חרף מחלת הסרטן ממנה הוא משתקם. לטענתו הוא חסר כל ואין ברשותו כל כספים, רכוש או נכסים מהם ניתן להיפרע וכן כי קיים לו חוב בגין אי תשלום המזונות. עוד מציין המבקש כי בעבר היה מכור לסמים ואף ריצה תקופת מאסר ולאחר שהשתקם ושימש כמדריך טיולים, הוא נקלע לתסבוכת הכללית בגינה נפתח כנגדו תיק ההוצאה לפועל. עוד טוען המבקש כי בקשתו מיום 9.4.13 לקיום חקירת יכולת בעניינו נדחתה ואף נקבע לו צו תשלומים בסך 800 ₪ בו הוא לא עמד מפאת העדר יכולת וכעת כאמור נקבע לו צו תשלומים גבוה יותר בסך 1,200 ₪. עוד טוען המבקש כי בקשתו מיום 5.5.13 לעיון חוזר נדחתה אף היא. לטענתו במידה והכנסות חברתו נכללות בסך הכנסותיו לצורך חישוב צו התשלומים הרי שיש להתחשב גם בהוצאות בת זוגו, דבר לו לא ניתנה התייחסות על ידי הרשמת. המבקש טוען כי חברתו אינה משתתפת בהוצאותיו, מלבד השתתפות בשכר הדירה. לטענתו שגתה הרשמת הנכבדה כאשר קבעה כי ההגבלה על ביטול רשיון הנהיגה תבוטל בכפוף להפקדה של 3000 ₪. לעניין זה מציין המבקש כי עבודתו כמדריך טיולים מחייבת אותו להשתמש ברכב. המבקש טוען כי קיימים עיקולים על משכורתו ועל חשבון העו"ש.
דיון :
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.
מעיון בהחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה ואף פירטה אותם בגוף ההחלטה, החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה.
באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.
ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)
רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)
וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).
עיון בבקשה שבפני מעלה כי אין בה כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה בעניינו של המבקש. בטעם ניתנה החלטת הרשמת לעניין שיתוף ההכנסות בין בני הזוג המתגוררים תחת קורת גג אחת. ההוצאות אותן ציין המבקש, בכל הנוגע לאותה קורת גג, אשר נלקחו בחשבון בידי הרשמת הנכבדה בהעדר כל אסמכתא אחרת מטעמו של המבקש, הינן אף הוצאות בת זוגו. לו סבר המבקש כי הוצאותיה מן הראוי להקדיש להן דיון נפרד, הרי שניתנה לו בידי רשמת ההוצאה לפועל ההזדמנות להציגן בפניה. המבקש לא צירף לעיון הרשמת ואף לא לעיוני כל אסמכתא רלבנטית אשר תעיד על היקף הוצאות בת זוגו, ובנסיבות בהן מעדיך להתנהל המבקש באופן בו רב הנסתר על הגלוי ובהעדר אסמכתאות מתאימות אין מקום להתחשב בהוצאות בת הזוג להן טוען המבקש בעלמא. המבקש הוא זה אשר בחר שלא לעשות כן ואין לו להלין בעניין זה אלא על עצמו בלבד.
המבקש אף אינו מבהיר בפני מהו הסכום המופרש לקופת הגמל ומהו הסכום המופרש לביטוח לאומי אשר לא הובהר כאמור בגין מהו. חסכונותיו של המבקש כפי שעולה מן המסמכים אותם הציג הוא עצמו, אינם תואמים את מצבו הכלכלי הנטען ובצדק קבעה רשמת ההוצאה לפועל כי מדובר במשאב אשר מוטב למבקש כי יפנה לטובת תשלום חובותיו.
זאת ועוד, יש לתת משקל לגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל, לאופן התנהלות המבקש במסגרתו כאשר במשך תקופה ארוכה לא שילם המבקש מאום על חשבון חובותיו וצבר פיגורים, התנהלות אשר יש בה להעיד על רצינות כוונותיו של המבקש לפרוע את חובו.